מיכל בירנדורף - ביבליותרפיסטית

הכניסה לחדר הטיפולים כשמחכה לי מתבגרת - גיל שאהוב עלי במיוחד אך עם זאת מצריך בהחלט גלגל הצלה, הביאה אותי לחיפוש. מאיפה להתחיל מבלי בהכרח ליפול? איך לספר על הטיפול שהולך להיות מבלי לקלקל? להבטיח משהו שלא אוכל לעמוד בו, או סתם להיות מקוטלגת מהר מדי בעמדה "שרופה"? ובמקביל איך להזמין את המטופלת להעניק את היקר לה ביותר- עולמה הפנימי, התסכולים והפחדים לפני שהתחלנו בכלל לפסוע יחד ? איך ליצור אמון?

תשובות רבות יש לשאלות שהעליתי וכבר תיאורטיקנים רבים וטובים השיבו על כך. ויניקוט אף הגדיל להעצים את המורכבות והעוצמה של הפגישה הראשונה באומרו ששם נמצאים כל הרמזים האפים למה שצריך לעלות בטיפול.

מצאתי.

הכרתי ועודני מכירה לא מעט סדרות קלפים טיפוליים. אבל לפעול על ידי קלפים מצולמים בגודל של כמעט תמונה רגילה התאים לי בדיוק למשבצת שחיפשתי. לכאורה משהו תמים - תמונות, פריט שהמתבגרות מתעסקות בו בעצמן כל כך הרבה עם כל הפלאפונים סביבן. ועם זאת כל כך מופשטות. הדהים אותי ששתי מטופלות בחרו באותו יום את אותה תמונה כשכל אחת "השליכה" עליה עניינים שונים לחלוטין זו מזו. כל אחת העניקה לי דרך התמונה רמזים עצומים למקום הסבוך בו היא נמצאת מבלי להיות מודעת לכך. ההתמסרות היתה מוחלטת והציניות של רגעי ההתחלה התמוססה כליל. הפחדים הוחלפו בסקרנות ואט אט החלה להגיע הפתיחות. תחילה באופן לא מודע ועם הזמן במודע. כמובן שגם בהמשך הטיפולים השימוש בקלפים שב ועלה, כל פעם באופן שונה - כמשחק, כפתיח לשיחה או כסגירת מעגל ועוד רבות באופן שקצרה היריעה מלהכיל...

מיכל.